החלוצים החדשים

מאת עדי לאטס

חשבתי הרבה על מה לכתוב. בדרך כלל, הכתיבה מגיעה מצורך פנימי ולא כי ביקשו ממני אבל היום פתאום הבנתי, הקמת מדינת דרום סודן קרבה מתמיד. ננקטו צעדים ואנשים מלאי חזון עושים את דרכם בחזרה למולדתם כדי להשתתף בעבודה הקשה הכרוכה בהקמת מדינה חדשה. סביב כל השינויים הפוליטיים הללו, בתור מישהי שמלווה משפחה דרום סודנית כשנה וחצי, הסקרנות שלי בנושא מתעוררת כל פעם מחדש, והדיונים והשיחות – עם אב המשפחה בעיקר – שבדרך כלל סבבו סביב עניינים שבשגרה, נצבעים עכשיו בצבעים פוליטיים, חלומות ושאיפות ססגוניים.

התלבטתי רבות האם לקבל משפחה חדשה לליווי, לאחר אכזבה קשה מהקשר עם המשפחה הקודמת שליוויתי. אך מהרגע הראשון שנכנסתי אליהם הביתה הבנתי שהקשר הפעם יהיה שונה. הסקרנות ההדדית  היא זאת שבנתה את הקשר, והפתיחות ביני לבין בני המשפחה עזרה לשמור על טיבו. הילדים והאם בדיוק השתחררו מקציעות, והמשפחה כולה מצאה דירה סמוך לרחוב העלייה בתל אביב. סיפרו לי שהם יצטרכו עזרה להתאקלם בסביבה הישראלית. בפועל הם כבר היו מסודרים – הילדים רשומים לבית הספר, שני ההורים עבדו, הבית היה נקי, צבוע ומרוהט, ונדמה היה שמכאן והלאה כל שנותר לי הוא ליצור קשר אמין וחברי עם בני המשפחה. לאחרונה יצא לי ללוות לא מעט את אם המשפחה לבית החולים. כל פעם שנשאלתי מה הקשר שלי אליה, באופן טבעי נפלט מפי: "אנחנו חברות", עוד לפני שיצא לי בכלל לחשוב ולהגדיר לעצמי מהו הקשר הזה עבורי. וכך אני מרגישה ומקווה שהיא מתייחסת אליי.

דרום סודן

כשאני מגיעה אליהם במהלך השבוע אני מרגישה בת בית. הם מחוברים לטלוויזיה הדרום סודנית, ערוץ שגיליתי שנפתח לפני כשנתיים בלבד, ואתם גם אני סופגת תמונות נוף, אנשים, תרבויות ושפות. לאחר זמן מה פותחים שולחן, אנחנו אוכלים ארוחת ערב ביחד ואז נפתחים הדיונים. נוכחתי ללמוד לא מעט על אורח החיים בדרום סודן, על המבנים השבטיים, על השפות השונות, וכן על הבטחות הממשלה שהולכת לקום, על צעדים ושיקולים אסטרטגיים, וכן על תוכניותה העתידיות של המדינה הצעירה. למדתי מהם שעם כל הרצון לחזור למולדתם, יש לעשות את הצעדים האלה באופן שקול, לאט לאט, כאשר מה שהכי חשוב הוא שמירה על התא המשפחתי, הגנה על הילדים, דאגה להתאקלמות שלהם בסביבה החדשה, ולא פחות חשוב – למידה וחסכון לקראת החיים החדשים שמצפים להם שם.

בחירות בדרום סודן

יצא לי הבוקר לקרוא על בחור שחזר למולדתו בדרום סודן ונחוש בדעתו להקים שם קיבוץ וללמד עברית. אני חושבת, ומרגישה, שחלק מהמאמץ שלי לסנגר על דעות הציבור הישראלי – לטוב ולרע, לפתוח בפניהם דלתות ולעזור להם להבין את המנטליות הישראלית, הם מתנות שהם יוכלו לשאת איתם לנצח ולהפיק מהם תועלת לקראת רעיונות חדשים, שאיפות, וניסיונות לתת קצת מעצמם לחבריהם שלא זכו לחווית החיים במדינה זרה. ואולי יום יבוא ותהייה לנו חברה חדשה לא רחוק מפה, עם מיעוט אנשים שמכירים את המנטליות  ואת השפה שלנו, שתעמוד איתן לצידינו. חברה קשובה שמבינה את עמדתנו, את הבעיות שלנו, את הצרכים שלנו, כי יש לנו הרבה במשותף. המדינה הזו תקרא דרום סודן ואת הכוח החלוצי הזה אנחנו טיפחנו, גם אם לא במודע.

חוגגים עצמאות בישראל (צילום: נאור רהב)

כותבת: עדי לאטס, מתנדבת בצוות משפחות בא.ס.ף בשלוש שנים האחרונות.

מודעות פרסומת

השארת תגובה

מתויק תחת Uncategorized

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s