יום האישה הבינלאומי

 כשאדם ממוצע חושב על מבקש מקלט בישראל (בין אם הוא בעד או נגד קידום זכויותיו), הוא חושב על גבר שחור.
זה נכון, בישראל ישנם יותר מבקשי מקלט גברים מנשים, זאת בעיקר בגלל קשיים תרבותיים וממשיים לברוח מארץ המוצא ולצלוח את הדרך הקשה. ועם זאת, ישנה אוכלוסייה שלמה של מבקשות מקלט החיות בקרבנו, נסתרות מן העין, נבלעות בתוך ים ההסתה והפחד. מעבר לקושי ״הרגיל״ הכרוך בלהיות מבקש מקלט בישראל, מבקשות מקלט נאלצות להתמודד גם עם האפליה המובנית בעצם היותך אישה- הן בתוך הקהילות והן מחוצה להן במציאות הישראלית.
 בבבבבבבתמונה
בבבבבבבבב
גנט (שם בדוי) היא מבקשת מקלט מאריתריאה וחברה בקבוצת התמיכה של א.ס.ף לנשים קורבנות עינויים וסחר. היא ברחה מאריתריאה לפני שלוש שנים וחיה לבדה במחנה פליטים בסודאן. יום אחד הגיעו טנדרים של בדואים למחנה הפליטים וחטפו אותה יחד עם עוד 8 נשים ו-28 גברים. ״אין לך מה לעשות, הם פשוט לוקחים אותך״, היא אומרת. בדומה לרוב קורבנות העינויים והסחר מסיני, גנט לא התכוונה להגיע לישראל, בטח ובטח שלא לסיני. במהלך הדרך הארוכה מסודאן לסיני, רבים מהגברים הצליחו לברוח בזמן חילופי רכבים או תוך כדי נסיעה. ״כאישה״, היא מספרת, ״את לא יכולה לעשות כלום. בשביל לברוח את צריכה לרוץ יותר מהר מהם, להגן על עצמך פיזית.״ במשך חמישה חודשים, חיה גנט במחנה עינויים בסיני. חמישה חודשים של עינויים קשים והתעללות מינית בלתי-פוסקת, עד אשר הצליחה להשיג את הכופר ששחרר אותה. ״ההבדל בין גברים לנשים במחנה? זה משהו שונה לגמרי. כשבאים לגבר עם שוקר חשמלי ומכים אותו, יש לזה תכלית. זה ברור שזה נעשה כדי להעלות את הסיכויים שהוא יגייס את הכסף מהר יותר. אצל נשים, את כבר לא מרגישה שום תכלית. כל גבר יכול לעבור לידך במקרה ולהחליט לאנוס אותך במקום, סתם כי מתחשק לו.״
בבבבבבבבבב
אחרי חמישה חודשים, קרוביה של גנט הצליחו להשיג את הכסף. היא שוחררה ממחנה העינויים תמורת עשרות אלפי דולרים ומצאה את עצמה, עם עוד שבעה גברים סודאנים שאינם דוברים את שפתה, 300 מ׳ מגדר הגבול בין מצרים לישראל. בשנייה שירדו מהטנדר התחילו החיילים המצרים בגבול לירות לעברם צרורות. שבעת הגברים רצו לכל כיוון, ברחו מהאש. גנט, אחרי חמישה חודשים של עינויים יומיומיים וחיים בתנאי עבדות, לא הצליחה לרוץ. ״פשוט הלכתי לאט לכיוון הגדר, חשבתי שאני אמות. אני לא יודעת איך נשארתי בחיים״. היא לא זוכרת הרבה מהיום הזה, היא רק זוכרת שלא ידעה שהיא בשטח ישראל אחרי שעברה את הגבול. היא הלכה משש בערב עד חמש בבוקר שלמחרת בתוך ישראל עד שג׳יפ צבאי נתקל בה. ״ראיתי את החייל יוצא מהג׳יפ״, היא נזכרת, ״והתעלפתי״.
 בבבבבבבSDCט1521א5
בבבבבבב
היא התעוררה בבית החולים סורוקה שבבאר שבע. מצבה הגופני היה קשה מנשוא. היא הייתה רזה מאד וחבולה בכל גופה כתוצאה מהעינויים ומגדר התיל שבגבול. אף גורם לא מונה ללוות אותה בבית החולים, לגנט לא הייתה אפשרות לתקשר עם הרופאים בשום אופן ואלה לא ידעו מי היא, מה מעמדה בישראל ולאיזה טיפול היא זכאית. לאחר ארבעה ימי אשפוז בבית החולים, החליטו הרופאים לשחררה. ״שחררו אותי ב8 בבוקר. ב8 בערב סיים הרופא את היום שלו וראה אותי יושבת בכניסה לבית החולים. הוא לא הבין מה אני עדיין עושה שם וחשב שאולי לא הבנתי נכון. אני הבנתי, פשוט לא היה לי לאן ללכת.״ יום למחרת, הצליחה גנט לאתר את חבר של אחיה, מבקש מקלט אריתראי שחי בארץ תקופה. הוא לקח אותה מבית החולים ואירח אותה בביתו. ״כל גבר אחר במצבי היה הולך וישן ברחוב, יש לא מעט מבקשי מקלט שנאלצים לעשות כך כשהם משתחררים מהכלא בלי כלום. אבל מה הייתי יכולה לעשות? הייתי אישה אחרי חודשים בסיני. לא יכולתי ללכת לרחוב״.
בבבבבבב
מבקשי מקלט אשר מגיעים לישראל נכלאים מיידית בכלא סהרונים ומקבלים את אשרת השהייה שלהם רק עם שחרורם (לאחר תקופה שרירותית שיכולה להימשך בין מספר חודשים למספר שנים).  גנט נכנסה לישראל באוגוסט 2012 ושוחררה ישירות מבית החולים. לכן, לא הונפקה לה אשרת שהייה. היום, לאחר שנה וחצי של ניסיונות חוזרים ונשנים לשכנע את הרשויות להנפיק לה את האשרה לה היא זכאית, היא עדיין חיה בישראל ללא אשרת שהייה. לסיום שיחתנו, גנט מדברת על הקושי בלהיות אישה מבקשת מקלט בישראל. ״קשה להפריד בין הקשיים, כי לכל מבקשי המקלט בארץ יש חיים בלתי-אפשריים. גם גבר שהיה משתחרר מבית החולים לא היה מקבל אשרה. גם לגברים אין אף זכויות בסיסיות. לדוגמא, אני לא יכולה לעבוד באופן סדיר כי אין לי אף מסמך. אז בהתחלה אמרו לי ללכת לגור בדירה זולה, שמצטופפים בה עשרה גברים. אני לא יכולה לעשות כזה דבר, זה לא נוח לי.״ קהילות מבקשי המקלט הן לרוב קהילות עם הדרת נשים מובנית, ובמציאות הישראלית בה מבקשות המקלט אינן נספרות וקיומן כמעט ואינו ידוע לציבור, הן נפגעות גם מהיעדר הגנה או התייחסות חוקית כלשהי של מדינת ישראל לגביהן.
בבבבבבב
אחד הדברים המדהימים בסיפור של גנט (ובעוד הרבה אחרים) הוא האופן בו היא חיה ומדברת היום. היא מספרת את הסיפור שלה בצניעות ומדברת על המשך ניסיונותיה לקבל את האשרה כאילו מדובר במצב נורמלי. רבות ממבקשות המקלט בישראל הן אמהות חד-הוריות וחלקן נשים מוכות. הן חיות תחת אפליה קשה ומתמודדות עם חיים בלתי אפשריים. ועם זאת, רובן ניחנות בחוסן נפשי עצום שמאפשר להן לקום בבוקר, לעבור את היום ולהילחם על זכויותיהן בישראל. אחרי כל הגיהנום שגנט עברה, היא מחזיקה את עצמה עם עבודות מזדמנות ודירה קבועה, משתדלת שלא להישבר ומקפידה לדבר על העתיד.
מודעות פרסומת

השארת תגובה

מתויק תחת Uncategorized

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s