לחייך כנגד כל הסיכויים

מאת עמרי אריאב

זאודי (שם בדוי) נולדה, גדלה ולמדה באתיופיה לפני הקמתה של מדינת אריתריאה. כשהייתה בת 16, קיבלה אריתריאה עצמאות והוריה הוכרחו להחזיר את משפחתם לאזור המוצא שלהם, אשר היה שייך למדינה החדשה. כשהגיעו לאריתריאה היו ההורים מבוגרים מכדי לתפקד. זאודי נאלצה להפסיק את לימודיה ולהתחיל לעבוד בתור מנקה כדי לכלכל את הבית ולפרנס את הוריה ואת אחותה ואחיה הקטנים.

SAMSUNG DIGITAL CAMERA

זאודי גדלה בבית נוצרי-פרוטסטנטי, זרם בנצרות אשר אינו מקובל על ידי המשטר הדיקטטורי באריתריאה. בשנת 2000, אחרי שנתיים של עבודה כמנקה, הגיעו שוטרים למרתף התפילה הסמוי בו נהגה להתפלל ועצרו את כל הנוכחים בו. ״הם שלחו אותי מיד לכלא. שנתיים הייתי שם ולא ידעתי מתי אני אמורה להשתחרר״, היא מספרת לנו בעוד שבתה, לולו (שם בדוי), מבינה שאני זה שמדברים אליו עכשיו, מתקרבת אליי ועושה פרצופים מצחיקים בנסיון לזכות בתשומת הלב. כששוחררה מהכלא, גויסה זאודי לצבא האריתראי ולא זכתה באפשרות לבקר לפני כן בביתה. שבע שנים היא שירתה בצבא. שבע שנים בהן שימשה כמשרתת האישית של כמה בכירים; שבע שנים בהן לא זכתה להגיע הביתה אפילו פעם אחת; שבע שנים בהן שמעה שאחותה נכלאה גם היא על רקע דתי ושאמה נעצרה בגלל שפנתה למשטרה וביקשה לדעת איפה בנותיה; שבע שנים בהן נכנסה לכלא ויצאה ממנו מספר פעמים; שבע שנים חשוכות של ״התעללויות חוזרות ואובדן תחושת הזמן״.

לבסוף, הצליחה זאודי לברוח מהצבא האריתראי ולהגיע ברגל לגבול היבשתי עם סודן, בתקווה להיקלט במחנה הפליטים קסלה שבמזרח סודן. ״היינו שלוש נשים ושני גברים. כשהגענו לגבול פגשנו אדם סודני שהיה נראה נחמד והציע לעזור לנו. הוא חילק בין הגברים לנשים ואמר שכל אחד יקבל בית חם אחר. עד היום אני לא יודעת מה קרה עם הגברים, אבל הנשים נשלחו כל אחת לבית אחר״. כעבור שעתיים מצאה עצמה זאודי כלואה בתוך ביתו של בכיר צבא סודני. נאסר עליה לצאת מהבית. ״כשיצא הוא היה נועל מבחוץ את הדלת ואת החלונות. ניסיתי כל דרך אפשרית אבל לא הצלחתי לברוח״. במשך חמישה חודשים היא נאנסה ע״י אותו גבר והוכרחה לנהל לו את משק הבית. יום אחד ראתה זאודי בחלון את אותו הטנדר איתו הגיעה בעצמה. יצאה ממנו בחורה אריתראית ״חדשה״. היא הייתה חצופה ממנה ונאזקה ע״י בעל הבית כבר ביום השני. באחד הרגעים שהיו שתיהן לבד בחדר, שיכנעה האישה ה״חדשה״ את זאודי לברוח. ״מספיק סבלת פה, עכשיו כנראה שהגיע תורי״. בזמן שדאגה חברתה להעסיק את בעל הבית, ברחה זאודי בכל כוחותיה משם. ״רצתי כמו שלא רצתי אף פעם. לנשום את האוויר של הבחוץ אחרי חמישה חודשים היה כמו להגיע לעולם מחדש. התחלתי ללכת ברגל. כל מה שרציתי זה להגיע למחנה פליטים״. גבר שפגשה בדרך נתן לה לדבר בטלפון עם חברתו האתיופית באמהארית. היא הציעה לה עזרה, אז זאודי נסעה לביתם. ״כשהגעתי היא סיפרה לי באמהרית שהיא כלואה אצל ה׳חבר שלה׳ ב-20 השנים האחרונות״. תמורת שתי שרשראות זהב שהיו כל רכושה של זאודי, נתנה לה האישה כסף והורתה לה לעלות על אוטובוס לחרטום, בירת סודן. בחרטום היא התארחה אצל חברים של אותה אישה (שנמצאת איתה בקשר עד היום). היא החלה לעבוד בתור מלצרית במסעדה וגרה שם חודשיים עד שהגיע שוטר סודני למקום עבודתה וביקש לראות את תעודת הזהות שלה. היא הוכנסה לכלא הסודני ושוחררה באמצעות שוחד אחרי חודש מאסר. אחיה, אשר ברח מאריתריאה בעקבות סיפור דומה, יצר איתה קשר והגיע גם הוא לחרטום. ״גרנו יחד בחדר קטן בחרטום, פחדנו לצאת מהבית. לילה אחד התעוררנו מדפיקות בדלת. שני אנשים, אחד סודני ואחד מהראשאידה (שבט בדואי אשר אחראי על חלק ממחנות העינויים והסחר בסיני) עמדו בכניסה. אמרו לנו שיעבירו אותנו לישראל תמורת כסף. פחדנו מהם ורצינו שילכו, אז סירבנו. הם נכנסו הביתה, איימו על אח שלי ואמרו לנו ׳אין מה לעשות, אתם חייבים׳.״

Image

״הגעתי לישראל ב2008. אחרי חודשיים מצאתי עבודה במלון בתל אביב והם ביקשו שאני אביא טופס רפואי. הלכתי לרופא וחשבתי שזה יעבור מהר ולא יקרה כלום. אחרי כמה בדיקות, הרופא הסתכל לי בעיניים ואמר לי בשקט שיש לי HIV״, היא אומרת ועיניה מתמלאות בדמעות חנוקות שהיא לא מצליחה לעצור. לולו מפסיקה את המשחק שלה על הרצפה וניגשת לאמה. היא מצביעה על דמעותיה ולא אומרת כלום, כמו שואלת ״למה את בוכה, אמא?״. זאודי מסמנת לה בשפת הסימנים שזה בגלל אלרגיה, מחייכת חיוך גדול ומדגדגת את לולו בבטן. כשלולו משתכנעת וחוזרת לשחק, זאודי ממשיכה לדבר והדמעות ממשיכות מיד לזלוג, כאילו לא הפסיקו מעולם: ״זה יכול להיות רק דבר אחד״, היא אומרת, ״בצבא האריתראי התעללו בי אבל לא אנסו אותי. זה האיש צבא הסודני…״

נקודת האור הבאה בחייה הייתה כשפגשה פתאום מישהו שהכירה מנעוריה באריתריאה, היא מספרת לנו וחוזרת לחייך. הם התאהבו והתחתנו בעיר בדרום הארץ. ״כשסיפרתי לו על המחלה היה לו קשה מאד לשמוע. לקח הרבה זמן אבל בסוף הוא קיבל את זה.״ זאודי ובעלה החליטו להביא ילדה לעולם על אף המחלה. ״זאת הייתה החלטה בלתי אפשרית״, היא אומרת, ״אבל זאת הייתה התקווה היחידה שנשארה לי בחיים. בלי זה לא הייתי ממשיכה לחיות״. בעלה חשב שהוא היחיד שיודע על המחלה, עד שיום אחד, חודשיים להריונה של זאודי, הלכה חברה טובה שלה לבעלה וסיפרה לו שהיא יודעת על המחלה. ״הוא לא יכול היה לקבל את זה, הוא השתגע. יש בתרבות שלנו משמעות מאד גדולה למה שהקהילה חושבת עליך. הוא היה בטוח שבגלל שהחברה שלי יודעת, כולם יודעים. אז הוא עזב אותי״, היא מספרת והדמעות חוזרות להציף את עיניה.

היא עברה למרכז וילדה לבדה את בתה, לולו. כיום, היא גרה בשותפות עם עוד שתי נשים בדירת שני חדרים קטנה. היא עובדת בניקיון בית ספר ומפרנסת לבדה את עצמה ואת בתה בת השלוש. ״היא האור שלי בחיים. כשאני חושבת על העבר ועל המציאות בישראל אני עצובה, אבל אז אני מסתכלת עליה משחקת ומתמלאת בדמעות של שמחה.״ זאודי אומרת ומסתכלת על לולו שמשחקת עכשיו על הרצפה עם עצמה, ״פתאום כלום לא משנה כשאני רואה אותה משחקת. אני כל כך אוהבת אותה ואני יודעת שגם היא אותי.״

נעמה (שם בדוי) הכירה את זאודי ב2012 ומלווה אותה עד היום במסגרת פרויקט ליווי המשפחות של א.ס.ף. ״לא משנה כמה זמן אני לא זמינה בטלפון״, אומרת זאודי, ״נעמה ממשיכה להתקשר. היא תמיד מקשיבה, עוזרת לי עם כל מה שאני צריכה ומגיעה לכאן בכל שעה ביממה. אני מודה לה על כל רגע ורגע בשנתיים האחרונות.״

״זאודי היא האישה הכי חזקה שהכרתי בחיים״, אומרת נעמה, ״אין סוף לסיפורי הזוועות שהיא עברה. לא משנה כמה החיים מקשים עליה, היא לא מפסיקה לחייך ולצחוק.״ לאחר שסיימה את הסיפור, זאודי מכינה לנו תה. אני נדהם מהיכולת שלה לחזור ברגע לדבר כרגיל ולשחק עם בתה. לולו מסתובבת בינינו ולא מוותרת על אף מנת משחק עם כל אחד מהיושבים מסביב לשולחן. היא דורשת שאני אניף אותה באוויר שוב ושוב וכשמגיע הזמן שלי ללכת היא מסרבת. היא מתיישבת על הרצפה ומחבקת לי את הרגל. ממקומה, היא שולחת מבט עצוב לאמא שלה ועיניה שואלות ״למה שלא יישארו? בבקשה שיישארו״.

מודעות פרסומת

2 תגובות

מתויק תחת Uncategorized

2 תגובות ל-“לחייך כנגד כל הסיכויים

  1. trhv

    מחפש 2 עובדים קבועים לעבודה קבועה שכר חודשי 5500 שח לחודש באזור חדרה עם מקום מסודר ללינה ואוכל

  2. קפי

    וואו אני אמום מסיפור חייה אני מאחל לה ולבתה רק טוב !! אני ממש התרגשתי לקרוא את הסיפור הזה . זה מראה על כול נפשי כול כך גדול זה פשוט מקסים 😊

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s